עפרה חזה - משמרים את הגחלת

צער הסבלנות	[ 21/10/1983 ]
סבלנות וצער הולכים ביחד. סבלנות, פירושו עכשיו לא טוב, סובלים, לא נוח, רע, ויבואו ימים טובים יותר, מצב טוב יותר, מזג אוויר נוח יותר, וכדומה. ואם במסגרת הסבלנות מחכים למשהו טוב יותר, סימן פשוט הוא שהצער ממתין איתנו בצד הסבלנות. בשקט בשקט. כמעט ולא מרגישים בו. כי צער הסבלנות הוא שקט מאוד... הנה, כמעט כתבתי שיר, ולא לזה התכוונתי, כי אני לא יודעת לכתוב שירים. אדם סבלן אינו צועק ואינו מקטר. כך לימדו אותי מאז שהייתי ילדה קטנה. הכל יבוא על מקומו בשלום, היו אומרים לי, רק סבלנות. וכשהייתי מנסה למחות בקול, שוב היו משתיקים אותי ושוב אומרים לי: - סבלנות, ילדה. הסבלנות מביאה ניצחון. - איזה ניצחון? - ניצחון. כל ניצחון שהוא. במלחמה. בכלכלה. באהבה. בקריירה. בכל! אפשר לחשוב שמי שאינו סבלן אינו זוכה לניצחונות. וכששאלתי פעם בעניין הזה, אמרו לי, שגם בסבלנות יש עניין של הפסדים. יושבת נערה באוטובוס. רוצה להגיע אל מקום כלשהו. היא איננה בודדה, חס וחלילה, כי מחכים לה אי-שם הורים, אחים, אחיות, חברים, חברות. היא, פשוט, נוסעת לבד. מה יש, אסור?!... מותר. בטח שמותר. ויושב לידה איש. מבוגר, עם ניסיון בחיים. עם מבט של "מקצוען". והוא מניח את ידו על ירכה החשופה. ככה פשוט, כבדרך אגב. יכול להיות שיש לו בנות בגילה. אבל מה זה חשוב, עכשיו הוא גבר. ואצבעותיו זעות-זזות מילימטר אחר מילימטר על הירך השזופה והחשופה. מה לעשות?... הנערה צעירה, וכנראה לא כל תופשת מהו סקס שופע כשהוא כל-כך תמים. והוא מחכה לתגובה. ואין! הנערה יושבת כמוכת הלם. עיניה פקוחות והיא מחכה. למי?... למשיח? למציל? לתחנה שלה? יכול להיות שאם הייתה בעלת ניסיון, הייתה מצליפה בגבר הסוטה, קוראת לעזרה, קוראת למשטרה. אבל מה לעשות?!... לא זה ולא זה. - סבלנות – אמרה לה כעבור ימים היועצת הפסיכולוגית – סבלנות. עם הזמן תלמדי איך להתנהג גם במקרים כאלה. - איזה מקרים? תוהה בוהה הנערה. - כמו במקרה הזה שסיפרת לי עליו. - איזה מקרה? - עם הגבר שליטף אותך באוטובוס! – עונה היועצת ברעם. - כן, אבל היו באוטובוס הרבה אנשים, ולאף אחד לא היה אכפת – ממלמלת הנערה בעיניים מושפלות. - אולי לא ראו – מסנגרת היועצת. - הם כן ראו. אני ראיתי שהם כן ראו. ואולי חשבו אותי למופקרת. אני אמות!... - זה טבע של הבריות – מרגיעה היועצת – גם לזה תתרגלי. קצת סבלנות. אוף! כמה צער יש לנערה הזאת בסבלנות. כבר ימים רבים שאני זוכה להטרדות. בעיקר בטלפון, המכשיר הפלאי. זוכה, אני אומרת, כי אין לי מילה אחרת במקומה. מספרים חסויים עוזרים לזמן מועט, כי המטרידים תמיד מגיעים. לפעמים יש לי מאבק אילם עם הדממה שבין צלצולי הטלפון. יבוא לא יבוא? מטריד חביב או מטריד מופרע, ברכה או קללה? או סתם עניין משפחתי? - סבלנות – אומרים לי – סבלנות. גם זה יעבור. - מתי? – אני שואלת. - כשלא תהיי מפורסמת – עונים לי. כשתידחקי שוב לשוליים. ומיד מופיע הצער ונצמד לסבלנות. צער הירידה מן הפסגה. צער השיכחה. צער הכישלון. אוף!... כמה שהוא צריך סבלנות! בינינו, גם לחסכונות שלנו שבמניות הבנקים אנחנו זקוקים להרבה מאוד סבלנות. הצער כבר היכה ממילא.
בחזרה לרשימת הכתבות