עפרה חזה - משמרים את הגחלת

לעבור את הגשר	[ 02/09/1983 ]
חזרתי עם הוריי מביקור בעיר אחרת, ונתקעתי בפקק תנועה אדיר, לא מקובל בסתם יום של חול: על אחד מן הגשרים החוצים את נחל איילון עמדה עגלה עמוסה באבטיחים ורתומה לסוס שלא רצה לזוז. ומשני צידי הגשר, שיירות ענק של רכב ישראל ופרשיו, רכב חדיש-חדש ורכב ישן-נושן, אלו עם מזגני אוויר ואלו נתונים לחסדיו של כל משב רוח. ועל העגלה במקום מושבו של העגלון, עומד כלב זאב הנובח קצובות על הסוס, כמו עוזר לבעליו הצעיר, המזיע שוצף וקוצף ומקל בידו, והמנסה בכל לשון של קללה ומכה להזיז את הסוס. המכוניות צופרות, החמסין כבד, והסוס – איזה סוס! נכון יותר לומר, סקיצה של סוס, עור על עצם, כחוש-כחוש, אף טיפת שומן על אף חלק מאברי גופו המדולדלים. מה יש לומר – סוס בסוף הדרך. הבחור הצעיר מכה את הסוס ומקלל, גם את הנהגים העצבניים. היה ברור לכל שליבו כואב על האבטיחים ולא על הבהמה המסכנה, חס וחלילה. והגשר, כמאמר ר' נחמן מברסלב, גשר צר מאוד. - תראי, תראי – אומר לי פתאום אבי – תראי איזה עולם. כמה כוחות סוס יש בכל המכוניות החדישות האלה, וסוס, כל-כ זקן ועלוב, שהוא יותר מת מאשר חי, צוחק עליהן. - לא צוחק – אמרתי – הוא דווקא נראה עצוב מאוד. - את צודקת – עונה לי אבי – אבל בעצבות שלו הוא צוחק על כולם. כמה משא סחב הסוס הזה בחייו? והוא כבר בעולם אחר... - איזה עולם? - עולם שאנחנו לא מבינים. עולם של דמדומים... תראי, תראי את האידיוט הצעיר הזה, איך מכה בו ומכה, והוא אפילו לא מגיב על הכאב... כדי לשנות מנושא הסוס, פתחתי את הרדיו שבמכונית. צפצוף של חדשות, והקריין קרא את עיקרן, שהן, כרגיל, מצב המדינה, הממשלה והכלכלה. - תהיה ממשלת מעבר – מהמהם אבי לפתע בקול פילוסופי. - אתה בטוח? - כשראש ממשלה מתפטר ואין ראש ממשלה אחר בא בחשבון במקומו, הטוב ביותר הוא ממשלת מעבר, כדי שנוכל לעבור את הגשר. - אנחנו תקועים, והסוס לא מראה קצה של סימן שהוא מתכוון לזוז. - תסלחי לי על ההשוואה, אבל פני הקואליציה על כל מרכיביה, כפני עגלת האבטיחים הזאת. - אין לי עניין בפוליטיקה – אני אומרת ומחפשת את רשת ג' ברדיו. - את לא ואני כן – עונה לי אבי שהגיע לארץ בשנות העשרים בעלייה כמעט פרטית מתימן – לא לילד הזה התפללנו! רצינו משהו אחר! ואנחנו תקועים בגלל אבטיחים. כן, בגלל אבטיחים. האם לאבטיח יש רצונות משלו? רגליים משלו? מחשבה משלו? הוא אבטיח. הסוס לוקח אותו ממקום למקום, אפילו אם העגלון הוא צעיר עצבני ולא יודע מה שהוא רוצה. אבל כשהאבטיח קם על הסוס – זה לא נורמאלי. שירדו האבטיחים וילכו איש לדרכו. אם העם ירצה בהם – כל הכבוד. ואם לא – השוק פתוח והסוסים צוהלים. ייבחר הטוב ביותר, ושוב לדרך. אבל, בינתיים, איך נעבור את הגשר?
בחזרה לרשימת הכתבות