עפרה חזה - משמרים את הגחלת
עפרה חזה - משמרים את הגחלת
עמוד הבית חדשות קישורים יצירת קשר
קורות חייםמוסיקההישגיםגלריהארכיוןאקורד נוסףאספנותמופעיםילדיםשורשיםפורוםקדיש



אקורד נוסף
שאלוהים יעזור [ 07/09/1983 ]
חופשת הקיץ תמה. ציפורים עוזבות בערב קצת קריר, ומכל מקומות הנופש, כמו בסרט המוקרן מן הסוף להתחלה, חוזרים כולנו להשכמה, ללימודים, לעבודה, לדאגות היום-יום.
עננים קלים המגששים את דרכם אל סוף הקיץ, מבשרים את תחילתה של השנה הבאה – תשמ"ד. חכמי קבלה ואסטרולוגים למיניהם כמו חיכו לצירוף האותיות של השנה החדשה, ת.ש.מ.ד, בכדי לומר את כל מה שכבר נאמר. בימים אלה העצבות באה אליי עם העננים.
ראש השנה. ימים נוראים. בחופשת הקיץ השתתפתי, עם רבים מחבריי, במופעי קיץ להמונים – בכיכרות מרכזיות בערים, בגנים מרהיבים, באצטדיונים, בבריכות שחיה, על חוף הים ובכל מקום שבו אפשר היה לקבץ את המוני ישראל, שידם עדיין אינה משגת את הלוקסוס של חו"ל.
עיני הילדים והילדות החוגגים במופעים האלה, נראות לי תמיד נוצצות יותר מזיקוקין-די-נור. הן הכוח שלנו באפילה הזו של שעת המופע.
ואני יודעת על ילדים וילדות כאלה שלא יזכו לבוא עם תחילת שנת הלימודים בשערי בית-הספר, לכיתה, צוהלים ועליזים עם יתר חבריהם.
הם רשומים בסטטיסטיקה היבשה של תאונות הדרכים המחרידות. ליבי להוריהם ולהם.
באחד משיריי, "תפילה", אני תמיד מרגישה רעד וצמרמורת:

"שמור נא עלינו כמו ילדים
שמור נא ואל תעזוב.
תן לנו אור ושמחת נעורים,
תן לנו כוח עוד ועוד,
תן לנו גם לאהוב..."

והילדים האלה לא יזכו עוד לאהוב. נמצאו נהגים רעים שלא נתנו להם את הצ'אנס הזה.
ביקרתי אצל משפחה שילדתם הקטנה נפגעה בתאונת דרכים בדרכה חזרה הביתה מאחת ההופעות שלי, ומצבה קשה.
- היא שרה ורקדה כל הדרך, ופתאום... – אומרת לי האם בקול חנוק – היו לה צלילים זכים בראש. הייתה ילדה יפה. ילדה חכמה.
- ומה אומרים הרופאים? – אני שואלת.
- שאלוהים יעזור.
- אלוהים היה צריך לעזור לפני. לא עכשיו – אומר האב בקול עצור וקר.
- אל תדבר כך... אסור... – מתחננת האם.
- אני לא דתי ומותר לי לדבר איך שאני רוצה.
- עשה טובה לילדה ואל תדבר עליו – היא עונה לא בלחש – אלוהים זה לא דת.
ישבתי ליד מיטתה, מביטה בכל הפוסטרים הזוהרים שעל הקירות, בחוברות הלימוד על השולחן, בהורים, ופתאום הרגשתי איך כל הזוהר מתגמד. רציתי להישאר עוד קצת ולא יכולתי. הדמעות מציפות אותי. נשקתי לילדה והלכתי.
בדרכי הביתה נהגתי ביתר זהירות, כשדברי האם הצעירה מהדהדות באוזניי כל הזמן: שאלוהים יעזור... אלוהים זה לא דת... שאלוהים יעזור...
שתהיה לכולנו שנה טובה.

בחזרה לרשימת הכתבות




עמוד הבית | קורות חיים | מוסיקה | הישגים | גלריה | ארכיון | אקורד נוסף | אספנות | מופעים | ילדים | שורשים | פורום | קדיש | חדשות | קישורים | יצירת קשר

© כל הזכויות שמורות לדניאל כהן. שימוש כלשהו בחומר המופיע באתר זה מותנה בקבלת אישור מראש. | תודות



עיצוב האתר, בנייה ותכנות: כספית גרפיקה ואתרי אינטרנט