עפרה חזה - משמרים את הגחלת

ילדה רוצה בית חם	[ 01/02/1985 ]
לפעמים הגשם שבא באיחור מציל את תבואת השדה. לפעמים לא. אומרים שכיום, מתוך כשש מאות וחמישים אלף דונם שדות פלחה, בעיקר בנגב, לא יהיה הרבה מה לקצור בבוא העת. ולפעמים הגשם הזה, שבא אומנם באיחור, מצליח לעשות משהו לשדות. ולכל הזרעים הטמונים עמוק באדמה. הרגשה של גשם כזה הייתה לי לפני ימים במפגש עם קבוצה גדולה של חיילות. חיילות יח"ס – יחידת חיילות סיעוד. בצה"ל קיימות מסגרות שונות שאינן קיימות בשום צבא אחר. אין אני יודעת מי בעל הרעיון של יח"ס, אך במפגש האחרון לפני כשבועיים באודיטוריום של בית החולים אסף הרופא, נחשף פרק עצוב ויפה בחייהן של נערות צעירות שהצבא אוסף משכונות ובתים שהגורל לא חייך אליהם. לאחר מיון קפדני, מגוייסות הנערות ליח"ס, ומקבלות טיפול אימהי והדרכה מקצינות היחידה, ונהפכות תוך זמן קצר לחיילות מועילות. הן מוצבות בבתי חולים כחיילות סיעוד, ומנתמכות הן נעשות לתומכות. יש ביניהן המוצבות כפקידות או בכל תפקיד אחר ביחידות רגילות ולאחר שירותן הצבאי הן מרגישות "על המפה", כמו כל אחת אחרת. איני זוכרת שנתקפתי במערבולת כזאת של רגשות ומחשבות כמו בהופעה הזאת. ככל קהל, גם הן שרו איתי את כל השירים, אבל היו כמה שורות בכמה שירים שהרגשתי שהן ממש זועקות אותן ביחיד איתי – "שמור נא עלינו כמו ילדים, שמור נא ואל תעזוב... תן לנו אור ושמחת נעורים, תן לנו כוח עוד ועוד.. אמן למילים, לכוונות, אמן לשירים ולחלומות, אמן לילדים הרכים שבגן, אמן לימים הטובים של כולם..." הייתה ביניהן חיילת צעירה עם עיניים עצובות, אשר כל הזמן נעה מצד אל צד ומחאה כפיים בהתלהבות. לקראת הסיום, כשהתחלתי לשיר את "בית חם", היא קמה, פילסה את דרכה בין השורות הצפופות ועלתה אל הבמה. - אני רוצה לשיר איתך את זה – לחשה לי. והיא שרה. ואיתה כולן. "בית חם, בית חם, ילדה רוצה רק בית חם..."
בחזרה לרשימת הכתבות