עפרה חזה - משמרים את הגחלת

קאסטה שיגעון	[ 01/03/1985 ]
מוצאי שבת. שעת לילה ואנחנו נוסעים מחוץ לעיר במונית שנהגה מכר ותיק שלנו. לאחר כמה דקות של שיחה בטלה, נגמרות המילים, והשתיקה לוקחת את רשות הדיבור. פתאום אומר לנו הנהג: יש לי קאסטה של אמנון יצחק. רוצים לשמוע? - מי זה?? זמר חדש?! - לא זמר, עונה הנהג, זו קאסטה של דיבורים. כולם מהמהמים בחוסר שביעות רצון. - טוב, מה יש לכם להפסיד? תשתקו ותשמעו. - הוא דווקא מעניין. כדאי לכם. שלאגר גדול. - איזה שירים הוא שר, זה שבקסאטה? - אמרתי לכם כבר... זה לא שירים. דיבורים. - השתגעת?! עכשיו דיבורים... - טוב, תשים, אני תופסת פיקוד ומחליטה בשביל כולם, נשמע מה הוא אומר. הנהג מפעיל את הטייפ ואנחנו שומעים קול צעיר, צרוד משהו, הנואם בהתלהבות דברי תורה מתובלים בסלנג של "הגשש החיוור", והרבה צחוקים של קהל חם ועירני. אבל אף אחד מנוסעי המונית לא מבקש להפסיק את הקאסטה. - מה אמרת? מה שמו זה שמדבר? - אמנון. היה עבריין וחזר בתשובה. עכשיו הוא מחזיר בתשובה. שלאגר גדול. - מה שלאגר? - שלאגר. סוגר קופות. מאות אנשים באים לשמוע אותו ברחבי הארץ והקאסטות שלו נמכרות שיגעון. אני כל היום שומע את הקאסטה הזאת. ממשיכים לנסוע ולשמוע. דברים על בורא עולם, על נשמת האדם, על אמונה, על גהנום ועל גן עדן. מפעם לפעם אנחנו מצטרפים לצחוקים של הקהל שבקסאטה. פתאום אומר הנהג: וואללה, תאמינו לי, אני מבסוט לאללה, לא שם יותר קאסטות של התחנה המרכזית. נשבר לי מהם. רק את הקאסטה הזאת של תחנת התשובה.
בחזרה לרשימת הכתבות