עפרה חזה - משמרים את הגחלת

חטיבת ימי הביניים	[ 16/09/1983 ]
בימים אלה מתרחשת דרמה חינוכית בראשון לציון. דרמה, שמשום מה מעניינת כביכול רק את התושבים המקומיים, את משרד החינוך ואת הסתדרות המורים, כי עיני הכל נשואות בחרדה אל הרי הלבנון, אל הקואליציה תקום-לא-תקום, ואולי גם אל הבורסה הנופלת. שיעור באזרחות למופת: הורים, מורים, תלמידים נגד הורים, מורים, תלמידים, כשברקע החיוור נמצאים משרד החינוך והעירייה. אלה בעד הרפורמה בחינוך, או בלשון העם חטיבת הביניים, ואלה נגדה. לכל הדעות מצב עגום. יכול להיות, ואני אומרת שוב, יכול להיות שהרפורמה בעצמה זקוקה דחוף לרפורמה. לדעתי, כן! זוהי דעתי, כי אני בעצמי סבלתי ממנה. אי אפשר לחנך תחת כפייה, כל חינוך מתחיל מהבית. טוב או רע. אני נולדתי, גדלתי ולמדתי בשכונת התקווה. והיה לי טוב בשכונת התקווה. הרגשתי רע, כשבמסגרת הרפורמה, עברתי יחד עם חברותיי וחבריי מן השכונה, ללמוד בעיר הגדולה תל-אביב.כילדה, לא הבנתי ולא עניינו אותי הפרטים הקטנים שגרמו לי להרגיש רע, שם בבית הספר, בכיתה, עם תלמידים ותלמידות משכונות אחרות "מתקדמות" יותר מן השכונה שלנו. אינטגרציה, אמרו לנו. אינטגרציה. מהי אינטגרציה לילדה קטנה משכונת התקווה? סבל. דמעות. הרגשה של אין אונים. כיום אני יודעת שלמורים שבאו ללמד אותנו בשכונה הייתה בעיה. בעיה פסיכולוגית חמורה, שממנה סובלים המורים הבאים ללמד בשכונה עד היום. לגביהם, הם באים ללמד באיזור בעייתי, ילדים בעייתיים, ילדים מבתים מוזנחים, מפגרים, שלא יבינו את החומר הנלמד וכו' וכו' וכו', כל שמכתה א' למדתי בפיגור. ומכתה לכתה הפער ביני לבין בת גילי בשכונה אחרת, "מתקדמת" יותר, הלך וגדל. למדתי את מה שלימדו אותי. באיכות, בכמות. לא ידעתי על איכות אחרת, רמה אחרת. הדף בשכלי חלק והיד רושמת את כל הידע הנלמד, לגאוותם של הוריי. וכשהפגישו אותנו בחסדי האינטגרציה, מה היה בינינו? רק תלבושת אחידה. כמו טיח שטחי ביותר. כמעט בכל המקצועות הפער בינינו היה עצום. כמעט, אני אומרת, כי בכדורגל הבנים שלנו היו מצויינים, והבנות – בכלכלת בית... כל הניסיונות שלי, בשקדנות יתירה ובשיעורים פרטיים, עלו בתוהו. כל יום לימודים עלה לי בייסוריי נפש. הייתי חוזרת הביתה מתוסכלת. מה רוצים ממני? מדוע לא לימדו אותי בכיתות הנמוכות את מה שחברותיי החדשות למדו בבית סיפרן?! את שנת הלימודים הבאה עליי, הכיתה השביעית בתיכון, עשיתי בבית-ספר אקסטרני. הייתי חייבת לארגן לעצמי את המחשבה ואת הרצון במסגרת הלימודים החדשה, כדי לגשת לבחינות הבגרות. אגב, במסגרת הלימודים החדשה פגשתי רבים רבים מחבריי... ומדוע סיפרתי את כל זה? לרפורמה בחינוך יש מתנגדים ויש מצדדים. ואני מתייחסת כאן רק להורים ולילדים. איך ירגיש תלמיד היודע שהוריו מתנגדים בחריפות שהוא ילמד עם מישהו "נחות" ממנו?! איך ירגישו הורים מתנגדים אלה באסיפות ההורים בבית הספר?! את הצד השני חשתי על בשרי – וסיפרתי. ובימים אלה, ימים של חשבון הנפש, מישהו חייב לעשות את החשבון הנכון, ולגרום לכך שאת הויטמינים ההכרחיים יזרימו לגני הילדים ולבתי הספר בשכונות המוכשלות מוקדם ככל האפשר. שם טמון עתידנו.
בחזרה לרשימת הכתבות